משנה: אֵילּוּ דְבָרִים שֶׁל גּוֹיִם אֲסוּרִין וְאִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה הַיַּיִן וְהַחוֹמֶץ שֶׁל גּוֹיִם שֶׁהָיָה מִתְּחִילָּתוֹ יַיִן וְחֶרֶס אַדְרִייָנִי וְעוֹרוֹת לְבוּבִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר בִּזְמַן שֶׁהַקֶּרַע שֶׁלּוֹ עָגוֹל אָסוּר וּמָשׁוּךְ מוּתָּר. וּבָשָׂר הַנִּכְנָס לַעֲבוֹדָה זָרָה מוּתָּר וְהַיּוֹצֵא אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא זִבְחֵי מֵתִים דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה. הַהוֹלְכִין לַתַּרְפּוּת אָסוּר מִלָּשֵׂאת וּמִלָּתֵת עִמָּהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
וחרס אדרייני. אדריאנוס קיסר היה מגבל טיט ביין ועושה ממנו כלים ולא היה מצרפן בכבשן ונושאים אותן במלחמה וכשרוצים היו משימים אותן החרסין במים ונמוחים שם והטיט שוקע למטה ונשאר היין מזוג במים ועל שם אדריאנוס נקרא חרס אדרייאני:
ועורות לבובין. קורעין הבהמה מחיים כנגד הלב כמין נקב עגול ומוציאין הלב ומקריבין אותו לע''ז:
משוך מותר. שאין עושין לע''ז אלא עגול והלכה כרשב''ג:
והיוצא אסור. בהנאה מפני שכבר נעשה תקרובתו:
לתרפות. לטעות ע''ז. מקום ערוה של אשה נקרא בית תרפה:
אסור לשאת ולתת עמהן. דאזלו ומודו לע''ז ועוד דזבני מידי דצריך לתקרוב' ע''ז והבאין מותרין דמאי דהוה הוה והלכה כר''ע:
מתני' שהיה מתחילתו יין. ולאפוקי היכא דקנה העכו''ם חומץ מישראל דלא מתסר בהנאה משום דחומץ לא מנסכו ליה לע''ז:
תַּנֵּי. גּוֹי שֶׁמּוֹכֵר סְפָרִים תְּפִילִּין וּמְזוּזּוֹת 11b אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ. וְהָתַנֵּי. מַעֲשֶׂה בְגוֹי אֶחָד בָּצַיְדָן שֶׁהָיָה מוֹכֵר תְּפִילִּין סְפָרִים וּמְזוּזּוֹת. וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְאָֽמְרוּ. מוּתָּר לִיקַּח מִמֶּנּוּ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נָתָן בְּשֵׁם רִבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָה. בְּגֵר שֶׁחָזַר לְשִׂיאוּרוֹ הָיָה.
Pnei Moshe (non traduit)
אין לוקחין ממנו. דבעינן כתובה לשמן:
בגר שחזר לשיאורו היה. והיה יודע דבעי לשמן וכגון שחזר לסורו מחמת יראה שלא יהרגוהו הנכרים דאל''כ כ''ש דהוי ליה מין:
הלכה: אֵילּוּ דְבָרִים שֶׁלְּגּוֹיִם אֲסוּרִין כול'. רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הֲוָה אֲמַר. מָתוֹק מַר חַד אֵין בָּהֶן מִשׁוּם גִּילּוּי. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הַחַד וְהַמַּר וְהַמָּתוֹק אֵין בָּהֶן מִשׁוּם גִּילּוּי וְלֹא מִשׁוּם יַיִן נֶסֶךְ. רִבִּי סִימוֹן מְפָרֵשׁ. הַחַד קוֹנְדִּיטוֹן. הַמַּר פְּסִינְתַּטוֹן. וְהַמָּתוֹק מָהוּ. חַמְרָא מְבַשְּׁלָה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן זַייְדָל הָיָה לוֹ יַיִן מְבוּשָּׁל שֶׁנִּתְיַיחֵד בִּרְשׁוּת הַגּוֹי. שָׁאַל לְרִבִּי יַנַּאי בֵּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. אָמַר לֵיהּ. כֵּן אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מָתוֹק אֵין בּוֹ לֹא מִשׁוּם גִּילּוּי וְלֹא מִשׁוֹם יַיִן נֶסֶךְ. רִבִּי יַנַּאי בֵּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אִיבְאָשׁ. סָֽלְקוֹן רִבִּי זֵירָא וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא וְרִבִּי חֲנַנְיָה חַבְרֵיהוֹן דְּרַבָּנִן מְבַקְרָתֵיהּ. אַשְׁכָּחוֹן רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן זַייְדָל יְתִיב תַּמָּן. אָֽמְרֵי. הָא מָרָהּ דִּשְׁמוּעָתָא וְהָא מָרָהּ דְּעוֹבְדָא מִשְׁאֲלוּנֵיהּ. אֲמַר לוֹן. כֵּן אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ. מָתוֹק אֵין בּוֹ לֹא מִשׁוּם גִּילּוּי וְלֹא מִשׁוּם יַיִן נֶסֶךְ. אָמַר לֵיהּ. דִּילְמָא מִן הָדָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דְּאָכֵן אָכֵן. אֲמַר לוֹן. לְעוּבְדָה וְסָֽמְכוּן עֲלוֹי. מִן דְּקָמוֹן רִבִּי איִלָא עִם רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא אָמַר לֵיהּ. אִילוּלֵא דַאֲתוּן רַחֲמִין שְׁמוּעָתָא. וְלֹא מַתְנִיתָא הִיא. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. מְבוּשָׁל שֶׁלְּגוּי לָמָּה הוּא אָסוּר. שֶׁהָיָה מִתְּחִילָּתוֹ יַיִן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. הַיַּיִן וְהַחוֹמֶץ שֶׁהָיָה מִתְּחִילָּתוֹ יַיִן.
Pnei Moshe (non traduit)
המר. הוא פסינתון שהוא מבושל עם אפסינתון אשינצו בלעז:
והמתוק מהו חמרא מבשלא. שמבשלין אותו לבדו עד שנעשה מתוק:
איבאש. חלה ונכנסו ר' זירא וחבורתא דרבנן לבקרו:
הא מרא דשמועתא. ר' ינאי שאמר משמיה דריש לקיש והא מרא דעובדא ר' יהושע בן זיידל ונשאלוניהו:
דילמא מן הדא דריש לקיש דהכין הכין. שמא לא למעשה קאמר לה ריש לקיש אלא דהכין והכין מסתברא. ודוגמתו בסוטה פ' עגלה ערופה כל אילין מן אילין דהכין הכין ולא סמכין עליהון כלומר שרגילין לומר כך וכך נראה ואין סומכין עליהן למעשה:
אמר לון. ר' ינאי לעובדא אמר לה ר''ל ויכולין אתם לסמוך עליו:
מן דקמון. לאחר שהלכו משם פגע ר' אילא וקם עם ר' בון וא''ל אילולא שאתם אוהבין השמעתתות דאמוראי ולומר הלכה בשמם ולא ברייתא דר' חייא היאי דתני לאיסורא:
מתניתא אמרה כן. ממשנתינו נמי שמעינן לאיסורא דקתני שהיה מתחילתו יין אף על פי שנעשו חומץ אסור וה''ה במבושל דחיישינן שנסכו קודם שבישלו:
מפרש. לאלו שלש יינות:
החד. הוא קונטידין שמערבין אותו עם בשמים וסממנים ונעשה חריף:
גמ' ר' יצחק בר נחמן וכו'. פליגא אליבא דריב''ל ר' יצחק אמר דבאלו שלש יינות אין בהן משום גילוי קאמר לפי שאין הנחש שותה מהן ור' סימון קאמר דאף אין בהן משום יין נסך לפי שאינם חשובים בעיניהם לנסכן לפני ע''ז. וגרסינן לסוגיא זו בפ''ח דתרומות:
רִבִּי אִמִּי הֲווּ לֵיהּ אוֹרְחִין. אֲמַר לוֹן. אִילוּלֵי חַמְרָא מְבַשְּׁלָא דִידִי מַגְלֵי לָא הֲוִינָא מַשְׁקַתְכוֹן. אֲמַר לֵיהּ רַב בִּיבַי. אַייְתוֹן וַאֲנָן שָׁתִינוֹן. אֲמַר. מָאן דְּבָעֵי מֵימַת יֵיזִיל יָמוּת גַּו בֵּיתֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
לא הוינא משקתכון. וכי לא הייתי משקה אתכם יין אלא שהיין מבושל שיש לי נתגלה:
ימות גו ביתיה. שאני חושש במבושל משום גילוי ואיני רוצה להשקות אותו בביתי:
בַּר יוּדָנָה הֲוָה לֵי קוֹנָדִּיטוֹן מַגְלֵי. שְׁאַל לְרַבָּנִין וְאָֽסְרוֹן. וְלֹא כֵן אֲמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הַחַד וְהַמַּר וְהַמָּתוֹק אֵין בָּהֶן מִשׁוּם גִּילּוּי. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין מִשּׁוּם רִבִּי יוּדָה בַּר טִיטוּס. בַּאוּ דִּשְׁחִיק חַד לִתְלָתָא.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא כן וכו'. ומפרש ר' סימון לעיל דחד הוא קונדיטון:
כאן דשחיק חד לתלתא. הא דקאמר ריב''ל דקונדיטון אין בו משום גילוי דוקא אם השים בתוכו משחיקת סממנין שליש אחד בשני שלישי יין דהואיל והסממנין הרבה בתוכו אין הנחש שותה ממנו:
בָּעוּן קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. מְבושָּׁל שֶׁנִּתְגַּלֶּה מָהוּ. אֲמַר לוֹן. קָרֵינָה צְרִיכָה לְרִבִּי יוֹחָנָן וְאַתּוֹן שְׁאָלוּן לִי הָדָא. שְׁאָלוּן לְרִבִּי יִצְחָק וְאָסַר לוֹן. וְאִנְהַר רִבִּי אַבָּהוּ דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן אֲסִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
קרינא. הוא יין מתוק מתולדתו וקמיבעיא ליה לר' יוחנן אם יש בו משום גילוי ואתון שאלון לי הדא לזה שהיה יין טוב בתחלתו בתמיה:
ואינהר. מתוך הדברים נזכר ר' אבהו דבפירוש אסר ר' יוחנן למבושל שנתגלה:
(רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר.) בַּר נְטוֹזָא אִיתְגַּלְייָן לֵיהּ גִּיגִּיתֵיהּ. שְׁאִיל לְרִבִּי בָּא בַּר מָמָל. אָמַר לֵיהּ. אִם הָיָה נִכְנָס וְיוֹצֵא מוּתָּר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. אִם הָיָה יָשֵׁן מוּתָּר. רִבִּי חֲנִינָה רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. חַד אָמַר. יָשֵׁן מוּתָּר. וְחַד אָמַר. יָשֵׁן אָסוּר. מִסְתַּבְּרָא דְרִבִּי חֲנִינָה אָמַר. יָשֵׁן מוּתָּר. דִּבְכָל אֲתַר סָמִיךְ רִבִּי לָֽעְזָר לְרִבִּי חֲנִינָה.
Pnei Moshe (non traduit)
אם הי'. אדם נכנס ויצא בתוך החדר שהיו אותן הגיגיות מותר שמתיירא הנחש לשתות מהן:
אם היה ישן. האדם אצל יין שנתגלה מותר לפי שאימת הישן עליהן:
דבכל אתר סמיך ר' לעזר לר' חנינא. מסייעא ליה בכל מקום וסבירא ליה כר' אלעזר:
אָמַר רִבִּי יַנַּאי. אִין קָטָא קָטָא שִׁיחוֹר. וְאִין אוֹבַד אוֹבַד מַרְגָּלִי. רִבִּי יוֹנָתָן כִּי הֲוָה בַּר נַשׁ שְׁאִיל לֵיהּ אֲמַר לֵיהּ. עַרְבָא דְּנַפְשָׁךְ אֲנָא. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אִילּוּ לְלוּדִין זַבִּינְתְּ גַּרְמָךְ זַבִּינְתָּה גַרְמָךְ בְּדָמִים יְתֵירִין. וָכָא בְדָמִין קְלִילִין.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר רבי ינאי אין קטה קטה שיחור. כך היה משיב ר' ינאי לכל הרוצים להכניס עצמן בספק סכנה אם הוא חוטב חוטב הוא פחם ואם אובד אובד הוא מרגלית כלומר מה יעלה בידו ולמה לו לזה שבשביל דברי שיבוש מכניס עצמו לספק איבוד נפשו. לחטוב עצים תרגום ירושלמי למיקטב קיסין:
ערבא דנפשך אנא. וכי ערב אני לנפשך ולהתיר לך גילוי וספק סכנה וכן היה ר''ל אומר אילו מכרת עצמך ללודים האוכלים בשר האדם בדמים יתירים היית מוכר עצמך וכאן למה לך למכור נפשך בדמים מועטין ובשביל הנאה מועטת כזו לא תסכן עצמך:
אָמַר רִבִּי אִמִּי. צְרִיכִין אֲנָן חֲשָׁשִׁין עַל מַה דְבִרְייָתָא חֲשָׁשִׁין. אֲסִיר לְמִיתַּן פְּרִיטִין גַּו פּוּמֵהּ. פִּיתָּתָא תְּחוֹת בֵּית שִׁחְייָא. תַּבְשִׁילָא תּותֵּי עַרְסָא. וּלְמִיצַּע סַכִֵּינָא גַּו אֵיטְרוֹגָא וְסַכִּינָא גַּו פּוּגְלָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. כָּל זִיעָה דְנַפְקָא מִבַּר נַשָּׁא סַם הַמָּוֶת הִיא חוּץ מִזִּיעַת הַפָּנִים.
Pnei Moshe (non traduit)
צריכין אנן חששין. צריכין לחוש ולהזהר ממה שהבריות אומרין שיש לחוש כדמסיק ואזיל:
פריטין גו פומה. מפני שיד הכל ממשמשין בהן ופעמים יש עליהן רוק יבש של מוכי שחין או זיעת האדם שהוא סם המות חוץ מזיעת הפנים כדלקמן:
פיתתא. פת לחם תחת בית שחיו מפני הזיעה:
תבשילא תותי ערסא. שמא יפול בו דבר המזיק א''נ מפני רוח רעה ששורה עליהן:
ולמיצע. לתחוב הסכין בתוך האתרוג או הצנון שמא יפול אדם על חודו:
מִתְנַמְנֵם הֲוָה. רִבִּי זְעִירָא הֲוָה יְתִיב אֲכִיל בְּרַמְשָׁא. אִיטְפֵי בּוּצִינָּא יְיַב יָדֵיהּ עַל תּוּמַנְתָּא. אַדְלְקוֹן בּוּצִינָּא אַשְׁכְּחוֹן אָהֵן שְׁפִיפוֹנָא שֶׁהוּא דוֹמֶה לִשְׂעָרָא כָּרִיךְ עַל תּוּמַנְתָּא. אֲמַר לֵיהּ. רְשִׁיעָא. לָא הֲוִינָא זְהִיר לָךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתנמנם הוה ר' זעירא. כשהיה יושב ואוכל בלילה וכבה הנר ונתן ידו על תומנתא הכלי והמדה אשר לפניו עד שידליקו הנר וכשהדליקו מצא שפיפון דומה לשערה כרוך על הכלי וא''ל רשע אילולי שהדליקו הנר לא הייתי נזהר בך:
רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. כָּל אִירְסִים מַעֲלִין חַטָּטִין וְשֶׁלָּנָחָשׁ מֵמִית. רִבִּי חִייָה אָמַר. אֵין נִשְׁאָלִין עַל הַגִּילּוּיִם. רִבִּי יִרְמְיָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. מָרֵיהּ דִּשְׁמוּעֲתָא אִשְׁאִיל לֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
אין נשאלין על הגילוים. השואל אם לשתות מן הגילוים אין הנשאל נזקק לו וכדרבי ינאי ור' יונתן לקמן:
ר' ירמיה בעא קומי ר' זעירא. שאל ממנו בענין הגילוי:
מריה דשמועתא אישאיל ליה. ובתרומות שאל ליה כלומר דקאמר הש''ס ר' זעירא מריה דשמועתא הוא שאירע לו מעשה כזה כדלקמיה והוא שואל ממנו בודאי יחמיר עליו:
חַד בַּר נַשׁ הֲוָה לֵיהּ חַד גְּרַב מֻגְלֵי בָּעֲרוּבַת צוֹמָא רַבָּא. אֲזַל בָעֵי לְמִישְׁפְּכֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ חַבְרֵיהּ. אַייְתִי וַאֲנָה שָׁתֵי לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. מֻגְלֵי הֲוָה. אֲמַר לֵיהּ. מָרֵיהּ דְּיוֹמָא קָאִים. לָא אִסְפַּק מִיטְעַם עַד דְּאִיתְחַלְחַל.
Pnei Moshe (non traduit)
מריה דיומא קאים. הבורא ואדון היום הזה שציוה לאכול ולשתות יעמוד לי שלא אהיה ניזק:
לא חשב למישתי ולא אספק מיטעם. בעוד שהיה חושב לשתות לא הספיק אחר שטעם מעט עד שנתחלחל מחמת הארס אשר ביין וקמ''ל דאין סומכין על הנס במקום סכנה:
מַעֲשֶׁה בְטַבָּח אֶחָד בְּצִיפּוֹרִין שֶׁהָיָה מַאֲכִיל אֶת יִשְׂרָאֵל נְבֵילוֹת וּטְרֵיפוֹת. פַּעַם אַחַת עֶרֶב יוֹם הַכִּיפּוּרִים עִם חֲשֵׁיכָה שָׁתָה יַיִן הַרְבֶּה וְנִשְׁתַּכֵּר. וְעָלָה לָרֹאשׁ הַגָּג וְנָפַל וָמֵת. הִתְחִילוּ הַכְּלָבִים מְלַקְקִין בְדָמוֹ. אֲתוּן וּשְׁאָלוּן לְרִבִּי חֲנִינָה. מַהוּ מֵיעֲבַרְתֵּיהּ מִן קוֹמֵיהוֹן. אָמַר לָהֶן. כְּתִיב וְאַנְשֵׁי קֹ֖דֶשׁ תִּהְי֣וּן לִי֑ וּבָשָׂ֨ר בַּשָּׂדֶ֤ה טְרֵפָה֙ לֹ֣א תֹאכֵ֔לוּ לַכֶּ֖לֶב תַּשְׁלִכ֥וּן אֹתֽוֹ׃ זֶה גָזַל אֶת הַכְּלָבִים וְהֶאֱכִיל אֶת יִשְׂרָאֵל נְבֵילוֹת וּטְרֵיפוֹת. אַרְפּוּן לוֹן. מִדִּידְהוֹן אִינּוּן אֲכָלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
ארפון לון. הניחו אותן שמשלהן הן אוכלין:
מהו מיעברתיה מן קומיהון. אם מותר להעבירו מלפניהן ולטלטלו ביום הכפורים:
מַעֲשֶׁה בְחָסִיד אֶחָד שֶׁהָיָה מְגַלְגֵּל בְּגִילּוּיִם וְלָקָה בְדַלֶּקֶת. וְרָאוּ אוֹתוֹ יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים וּצְלוֹחִית שֶׁל מַיִם בָיָדוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
ולקה בדלקת. ולבסוף לקה בחולי דלקת מחמת שלא נזהר ושתה מגילוי וראו אותו ביוה''כ שהיה צלוחית של מים בידו כדי להקל עצמו מן החמימות שגברה עליו ואע''פ שאין לאחר לעשות כן ביה''כ לצנן עצמו בכוס מלא מים:
שהיה מגלגל. היה מלגלג באיסור גילוי ולא היה חושש לזה ודוגמתו בפ''ה דנזיר הל' ב' היה מגלגל בנזרו אילו גילגל לא היה נשאל וכו':
רִבִּי יוֹסֵי בֶּן שָׁאוּל מִשְׁתָּעֵי אָהֵן עוֹבְדָא. עוֹבְדְא הֲוָה אִיתָא חָדָא 12a דַהֲווָת מְרַחֲמָא מִצְווָתָא וּבַעֲלָהּ שָׂנָה מִצְווָתָא. אֲתַא חַד מִסְכֵּן וִיהָבַת קוֹמוֹי וַאֲכַל. אַרְגִּישַׁת בְּבַעֲלָהּ. אִסְלִיק וּטְמָרָתֵיהּ בְּעִילִיתֵיהּ. תָּבַת קוֹמֵי בַעֲלָהּ וַאֲכַל וּדְמָךְ לֵיהּ. אֲתַא חִיוָא וַאֲכַל מִן קוֹמוֹי. קָם בַּעֲלָהּ מִן שִׁינִּיתֵיהּ וּבְעָא מֵיכוּל. שָׁרֵי הַהוּא דְעִילִיתָה מַלּוּלֵי. הָדָא אָֽמְרָה. יָשֵׁן מוּתָּר. כְּרִיךְ הֲוָה. וְאֵינוֹ אָסוּר מִשּׁוּם יִיחוּד. כִּ֣י נִאֵ֗פוּ וְדָם֙ בִּֽידֵיהֶ֔ן. מִכֵּיוָן דְּלָא הֲוָה חֲשִׁיד עַל דָּא לָא חֲשִׁיד עַל דָּא.
Pnei Moshe (non traduit)
ואינו אסור. האשה עליו משום ייחוד שנתיחדה עם העני הזה ומשני כי ניאפו ודם בידיהם כתיב החשוד על הניאוף חשוד על שפיכת דם ומכיון שהעני הזה לא חשוד על ש''ד שהרי הזהירו לבעל הבית שלא לאכול ממה שאכל הנחש לא חשוד על הניאוף:
כריך הוה. כלומר הנחש הזה היה רגיל שם ודוגמתו בסוף קידושין אם היו כרוכין אחריה וכלומר שזה היה כרוך ורגיל בבית ולא היה אימתו עליו אבל בעלמא אימת ישן עליהן ובתרומות גריס בריר הוה והיינו הך שהיה לבו ברור ובטוח ודעתו גסה עליו לפי שהיה רגיל שם:
הדא אמרה ישן מותר. בתמיה הא חזינן דהנחש אכל כשזה היה ישן וקשיא לר' אלעזר ולר' חנינא דאמרי ישן מותר:
דהות רחמא מצוותא. היתה אוהבת לעשות מצות וצדקות ובעלה היה שונא מצות ובא עני א' ונתנה לו האשה לאכול וכשהרגישה שבעלה בא לבית העלתה להעני בחדר עלייתה והטמינה אותו וחזרה ובאת לפני בעלה וערכה לפניו לאכול ואכל וישן לו ובא הנחש ואכל ממה שנשאר ועומד לפניו ולאחר שניער משנתו היה רוצה לחזור ולאכול והתחיל העני הזה היושב בעלייה לדבר ולהזהירו שלא יאכל כי אכל הנחש ממנו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source